<h1>בעלי הנפש להראב"ד — שער הפרישה</h1>
<h2>דף ז:</h2>
והמפלת מין בהמה חיה ועוף, ואפילו מין דגים וחגבים ושרצים, אמן טמאה לידה. מאי טעמא, כיון דקי"ל [כ"ג ע"ב] דבתר צורת פנים אזלינן, ואיכא תנא נמי דאמר [שם] במקצת צורה נמי ולד הוי, כגון המצח וגבות העין וגבות הזקן, ואנן השתא לא בקיאינן בצורת הולד, ויש הרבה בחיות הים שהן דומות לחיות הארץ, ואפשר שיהיה בצורת פניהם מקצת צורת אדם, גם יש במיני השרצים שהן דומין לחיות קטנות שבארץ, כגון החולד והעכבר והתנשמת, ושאר שרצים לא נודע[ו] לא הם ולא צורתם, [גם מיני חגבים לא נודעו לא הם ולא צורתם]. ואם נטהר בהם אחד או שנים שמא יבא הדבר לידי שבוש, הלכך בכולן טמאה י"ד יום, לפי שאין אנו יכולין לבדוק בין זכר לנקבה אלא אם כן הולד גדול.
<h2>דף י.</h2>
וכתב רב אחא דהא דאמרינן אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, דוקא מיום ארבעים ואילך ליצירת הולד, אבל ביום ארבעים כיון דמיא בעלמא הוא [יבמות ס"ט ע"ב] לית ליה פתיחת הקבר [נ"א כיון שלא נגמרה צורתו לא מפתח טפי ואפשר לה בלא דם]. ומייתי ראיה משמעתא דכריתות פרק ארבע מחוסרי כפרה [י' ע"א] דקא מוקים התם למתניתא בהאי טעמא. וקשיא לי הא דגרסינן הכא פרק המפלת [כ"א ע"ב] דקא מוקים לפלוגתא דרבי יהודה ורבנן בחתיכה באפשר לפתיחת הקבר בלא דם, והא הכא דחתיכה לאו ולד ניהו כלל ולטומאת ולד לא חיישא ביה, [ואין שעור לחתיכה זו], ואפילו הכי מטמא רבי יהודה משום נדה, דאי אפשר לפתיחה בלא דם. ועוד תניא [שם] קשתה שנים ולשלישי הפילה ואינה יודעת מה הפילה, הרי זו בספק לידה ספק זיבה, מביאה קרבן ואינו נאכל, רבי יהושע אומר מביאה קרבן ונאכל, שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, אלמא במפלת רוח נמי אמרינן הכי. וכיון דפליגי תנאי בהא מילתא, ואיפסוק הלכתא דאי אפשר לפתיחת קבר בלא דם, מנא ליה לרב אחא לאיפלוגי בין נפל של ארבעים ואחד לנפל של ארבעים יום. ואי משום שמעתא דכריתות, ההיא אוקימתא בעלמא היא ואשינויא לא סמכינן, דמסקנא דמילתא כדמעיקרא אסיקנא התם. ואפילו הויא מסקנא דשמעתא כי האי שנויא, מאי ראיה איכא מהתם לאיפלוגי בין נפל לנפל, הא קאמר הכא דמאן דאמר אפשר לפתיחת הקבר בלא דם לית הלכתא כוותיה בהא. הילכך בכולהו בעיא למיתב שבעה נקיים כדאמרן, ואפילו המפלת שפיר שאינו מרוקם והוא מלא מים מלא דם, משום דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם. [נ"א. ואפילו הויא מסקנא דשמעתא הכי, דלמא כמ"ד אפשר לפתיה"ק בלא דם אוקמוה ולית הלכתא הכי. ועוד דליכא למיקם בין ארבעים למ"א אלא במי שפירש מאשתו מבעילה ראשונה. הילכך בכולהו בעיא למיתב שבעה נקיים כדאמרן. ואיכא מאן דאמר דלא אמרינן א"א לפתיה"ק בלא דם אלא אם כן הולד גדול, וסמיך אההיא דתנן באהלות פ' שביעי [מ"ד] ומייתי לה בבכורות [כ"ב ע"א] אין לנפלים פתיחת הקבר עד שיעגילו ראש כפיקה, ואתמר עלה כפיקה של צמר ושל שתי. ולאו מלתא היא, חדא דלא ידענן שעור הפיקה מה הוא. ועוד דהא ברירנא דאפילו לרוח נמי אמרינן הכי. ועוד דהא שפיר מרוקם כולו אינו אלא כסלעם, ואיך יהיה ראשו כפיקה של צמר, ולשפיר מרוקם ודאי אמו טמאה לידה, אלמא מיום ארבעים ואילך הוא. אלא דההיא מתניתין לאו על יציאת דם קאי, אלא ארישא דמתניתין קאי, דקתני האשה שהיא מקשה לילד והוציאוה מבית לבית, הראשון טמא בספק והשני טמא בודאי, אמר ר' יהודה אימתי בזמן שניטלת באגפים אבל במהלכת הראשון טהור, שמשנפתח הקבר אין פנאי להלך, אין לנפלים פתיחת הקבר עד שיעגילו ראש כפיקה. כלומר בכהאי גוונא אמרינן משנפתח הקבר אין פנאי להלך משום דמפתח טפי, הא לאו הכי אע"פ שנפתח הקבר יש פנאי להלך והבית הראשון טמא בספק אע"פ שהלכה ברגליה. ולעולם לענין דם בכולהו אי אפשר בלא דם]. אבל המפלת כמין קליפות כמין שערות כמין עפר כמין יבחושין אדומים, אין כאן חשש לידה [כ"א ע"א] ולא חשש פתיחת הקבר, אלא אם כן יש עמהן דם טמאה נדה, ואם לאו תטיל מים (ב)פושרין, אם נמחו [לאלתר] טמאה, ואם לא נמחו לאלתר שבקינן להו בגויה עד מעת לעת [נ"ד ע"ב], ועבדינן ליה בפושרין כל מעת לעת, ואם נמחו טמאה ואם לאו טהורה, דאמרינן כי לא נמחו בריה הוא. אבל הרואה דם יבש אע"פ שלא נמוח טמאה נדה [כ"ד ע"ב].
